עלתה לישראל ב-1919 והיתה בין המתנדבות הראשונות שעברו בבתי משפחות מעוטות יכולת, עודדה את הנשים לרכוש השכלה ולצאת לעבודה ודאגה למסגרות חינוכיות בעבור ילדות וילדי המשפחות.
פעלה רבות למען הקמת תחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב).
אחת משתי הנשים היחידות אשר חתומות על מגילת העצמאות, האישה השנייה היא גולדה מאיר. "ברגעים שבהם חש אדם שחלום הופך למציאות והשמחה ממלאת את לבו, הוא מסוגל לרחף מעל גגות", אמרה לאחר מעמד החתימה.
דגלה בשוויון מוחלט בין גברים לנשים בחברה בישראל. הציעה בכנסת הראשונה את חוק שוויון האישה, אשר נפסל על ידי חוגים דתיים. כיהנה כיו"ר ויצו והמשיכה לקדם את נושא השוויון בין המינים לאורך כל שנותיה וכן תמכה בגיוס מלא של נשים לצה"ל.
בשנת 1961 נבחרה לכנסת החמישית מטעם המפלגה הליברלית, וכיהנה בה עד שנת 1965.
כשנשאלה על האתגר לכהן כאישה בפרלמנט גברי אמרה: "להיות אישה יחידה בפרלמנט לא נעים, ויתר מכן: קשה! ממש כשם שקשה היה מצבו של גבר אילו היה יחיד בפרלמנט של נשים".