מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף גבים
25 משתתפים
חלק א' - ערכים מרכזיים שחשובים לי בחינוך הילדים
ראיית הילד, חדשנות, מעורבות קהילתית, גמישות , מצויינות, לימוד ועשייה, הנאה מהלמידה, מימוש עצמי, חברות וקשר לחברה שאני חי בה , מנהיגות והובלה, קהילה קיבוצית, חברות, חיבור לקהילה ולסביבה, לימוד מעשייה, קשר בין השכבות, ייעוד, משפחה, חינוך זה הבסיס להכל, גבים זה בית
חלק
ב' - תשובות לשאלות (מתי הגעתי לשער הנגב, מה משאיר אותי כאן, מה ייחודי בשער
הנגב/ביישוב, מה זה אומר בשבילי להיות תושב שער הנגב, מה חסר לי היום במערכת, מה
הייתי רוצה שיהיה אחרת, מה טוב ומה צריך לשמר במערכת, דמות הבוגר בעיני, דגש מרכזי
למערכת החינוך)
- דמות הבוגר האידיאלי – בוגר אנושי עם עוגן נפשי חזק, אמונה במסוגלת של עצמו, קשרים חברתיים חזקים, אמונה בדרך וראיית האחר. "חנוך לנער עפי דרכו" וחיבור לקבוצת השווים, יצירת קהילה – דברים שלא קורים מספיק, יש צורך בחיבור בתוך הקבוצות ובין הקבוצות, מדברת בעיקר על בתוך היישוב – צריך לעשות תהליכים של חיבור – קבלת השונה וחיבור לקבוצת השווים ומשם תהיה השפעה גם על הקהילה שלנו, גם אנחנו נהיה בקבוצה השווים שלנו ונראה את האחר.
- אני רוצה בוגר שיהיה מעורב חברתי, קשוב לסביבה אך גם לעצמו, רגישים לאחרים, בעלי חוסן, כלים להתמודדות נפשית ורגשית – זה קורה באופן כללי מתוך היכרותי בעבר עם הנוער. הדבר המרכזי מבחינתי הוא צורך בחינוך ערכי וקשר לקהילה שלנו – מרגישה שאין מספיק.
- הקשר לקהילה צריך לבוא גם מבתי הספר, שבתי הספר יעבדו בחינוך לקהילה.
- יש צורך לחבר בין החינוך החברתי לחינוך הפורמלי
- דחיפה למסוגלות ואמונה במסוגלות של הילד, יש צורך בהוראה איכותית. אפשר לראות עפ"י הישגי הבגרויות שאנחנו לא שם. התחנכתי בחינוך הקיבוצי גם כן, ורוצה להעביר הלאה – אמונה במסוגלות ובחוסן של הילד, בשאיפות שלו, במסוגלות האישית – בכל דבר שירצה – פסנתר, מתמטיקה, נתינה קהילתית.
- בהקשר של בית הספר, בתור בוגרת התיכון, ובתור אמא לתלמידה שמסיימת בקרוב – לא רואה שינוי כמעט בבית הספר – המגמות הן אותן מגמות, סביב אותם הדברים, העולם התקדם ובית הספר שלנו נשאר מאחור לתחושתי – רואה פה הרבה אפשרויות לבחור, אבל לא מרגישה שזה תורם לבת שלי. צריך לשנות את ארגז הכלים לילדים. אני חושבת שהיה שינוי לרעה. בית הספר איבד כיוון לגמרי לדעתי. לא מובן איזה סוג בוגרים רוצה להוציא. איכות ההוראה לא טובה, איכות האנשים שמגיעים לבית הספר – גם כן. בהקשר של החינוך החברתי – יכולה לספור על יד אחת בלבד את מס' המדריכים שהיו משמעותיים.
- לתחושתי בית הספר עבר תהליך, אך חסר לי מאוד שקיפות ושיתוף ההורים. חסר הקשר בין החינוך החברתי לבין החינוך הפורמלי . אני פחות שמה דגש על בגרויות ומבחינתי חסר ארגז כלים וחינוך ערכי. לדעתי יש מורים מצויינים במערכת, מהיכרותי. בחינוך החברתי חסר לי משכורות טובות יותר – השכר נמוך מאוד ולכן אנשים לא ממשיכים ולא מגיעים לעבוד בחינוך החברתי. יש צורך בהעלאת השכר לאנשי החינוך החברתי.
- למדתי פה 12 שנה, 3 ילדים שלי סיימו את בית הספר ואני פה בשביל הקטנה שיש לה עוד כמה שנים. אני מאוד מסכימה שאנחנו מדשדשים, לא סתם אמרתי ערך – ראיית הילד. בעבר הייתה יותר אינטימיות ויותר משפחתיות, היו פחות ילדים בבית הספר. היום הילדים של האמצע – לא ילדי המצוינות או הילדים שהופכים שולחנות ולוקחים רטלין – הילדים האלה הם שקופים לגמרי . כל השנים בחטב ובתיכון דיברו על דיאלוג שהיה חרוט על דגלם. לא ראיתי שום דיאלוג – בעיקר לא עם ההורים. מאז כניסת המשוב זה בכלל חיסל את הדיאלוג עם ההורים. בחטיבה הרגשתי שיש חיבור אבל בתיכון לא. הקשר עם בית הספר היה בשבילי עוד משרה, הייתי צריכה לעבוד בזה ממש, שאב הרבה אנרגיות. ה"סופרמרקט" ממש הרחיק עוד יותר בין ההורים והמורים. החיבור בין בית הספר לקהילה ולקהילות – אפילו מעורבות חברתית – צמצמו את זה – אי אפשר בקיבוץ או בתנועה, אלא רק בתחומי בית הספר. בעיני הדבר הזה הוא בסיס. דמות הבוגר באוטופיה - קודם כל שיהיה בנאדם, אדם גאה במקום הזה, שירצה לחזור אליו, שיהיה עשיר בערכים וכלים להמשיך ולהעביר את הערכים האלה הלאה.
- למדתי בבית הספר גם כן, לתחושתי הלכנו אחורה בהרבה מאוד דברים, ואני אומרת את זה בצער גדול. אם הייתה לי אלטרנטיבה לא הייתה שולחת את הילדים שלי לתיכון שער הנגב. איבדנו את הדרך מרוב ניסויים – לא הייתה שנה שהילדים לא הלכו לאיבוד בגלל ניסויים שהתחילו והסתיימו לאורך השנים. דיברו עם הילדים הרבה מאוד על בחירה ועל האחריות שמאחוריה – אבל זה רק הקשה על התלמידים, לא ראה אותם בכלל. אין חתירה למצויינות, אין הבאה של תכניות מצויינות – לא במגמות, לא תלמידים מצטיינים – לא דואגים שזה יקרה, לא מגישים בקשות על זה בכלל. לדעתי המערכת לא מעודדת מצויינות ומביאה כל מיני אלטרנטיבות אחרות. החטיבה והתיכון גדולים מאוד, שער הנגב הם מיעוט וזה לא עושה טוב לתלמידים. אני מרגישה שבית הספר לא רואה את החיבור לקהילה, הכל צריך להיות במאבקים כדי שבית הספר יאפשר את הקשר לקהילה. האולפנים – גאווה מאוד גדולה למועצה, אבל לא דואגים להכניס את המגמות האלה לתכנית הלימודים. ההורים צריכים לממן את המגמות האלה באופן פרטי. המגמות האלה מתקיימות אחרי בית הספר. מגמות מחול ומוסיקה נמצאות מחוץ לסוללות המגמות – היום לא צריכים לבחור מגמה שלישית, אך המגמות האלה מתחילות אחרי 16:00, מה שגורם לכך שהילדים לא מגיעים לחינוך החברתי ולא מגיעים לכל מיני מפגשים חברתיים ואירועים. הלימודים מסתיימים ב20:00, ועוד לא דיברתי על זה שההורים מממנים את זה בכספם.
- בלבול בין המגמות באולפנים לבין בית הספר – מפנים אחד לשני, הרבה פעמים נותרים ללא תשובות ופתרונות.
- לראות את הילד מגיל לידה ועד סיום י"ב - הדברים נאמרים הרבה מאוד שנים, אך לא ניכרות תוצאות בשטח. מצטרפת לעניין איכות ההוראה הירודה והחוסר בחיבור למקום. ברור לי שיש מורים מצויינים, אך טעון שיפור מאוד גדול. זה ניכר בעיקר בתיכון שמחנך הכיתה הוא דמות מאוד שולית ואמורפית בחיי התלמידים. הילד הולך לאיבוד וההורים הולכים לאיבוד.
- יש לי ילדים צעירים ובמקביל עובדת הרבה עם הורים משער הנגב. אני שומעת מהמון הורים שאם היו יכולים לא היו לומדים במערכת החינוך פה. בשנה האחרונה אני שומעת אותה המון. זה דבר מאוד מטריד, ואני עובדת פה כבר כמה שנים, מעולם לא היה ככ בולט. אני חושבת שבשער הנגב ובעיקר בתיכון יש הרבה מאוד עיסוק בנראות ופחות במהות. לחיוב אני אומרת שהקשר של בית הספר עם הגורמים הטיפוליים הוא קשר טוב וקיים, יש הרבה הפניות ותכניות משולבות וכו', אבל זה גורם להחלשת התפקיד של המורים, המחנכות לא יודעות לעבוד עם כל מיני ילדים עם מוגבלויות וקשיים, וזה גורם לזה שאין החזקה טובה של ילדים כאלה, כי מוציאים אותם החוצה כדי לטפל, ולא עושים את זה במסגרת בית הספר.
- חיים במציאות מורכבת מאוד – השלטון והידע וההוראות שעוברות ע"י משה"ח הן מאוד מזוגזגות, יש המון אתגרים למערכת. נוסיף את האתגר הייחודי של שער הנגב – יוצר צורך שבית הספר יהווה עמוד שדרה לקהילה ולא הפוך. עצם ניהול הדיון זה מראה על כך שחסרה הדרך, אני מברך על התהליך אבל זה מעיד על חולשה. הצוות הניהולי של בית הספר צריך להתוות מדיניות אסטרטגית שהיא מעבר ליום יום, מדיניות שהוא פועל ועובד לפיה ברמה היומיומית. זו פעולה קריטית, חייבים לייצר דרך שעל בסיסה המערכת הזו עובדת, וזה ייצור כל מיני פתרונות ביניים לבעיות שעולות פה. המועצה וההנהלה של בית הספר צריכה ליצור מדיניות משותפות. יש אובדן דרך אסטרטגית שגורם לבלגן גדול ולחוסר יכולת להתנהל ביומיום, קשה להתמודד עם המציאות המורכבת שאנחנו חיים בתוכה. אנחנו בקהילה של התיישבות עובדת והיה לי בעבר יום בשבוע שהלכתי לעבוד, הדבר הזה מייצר עצמאות, חיבור לקהילה, אחריות, תחושת מסוגלות- הדבר הזה מאוד חסר היום במערכת החינוך. אני סומך על המועצה שימצאו את הדרך הנכונה להכניס את זה חזרה.
- אתמקד ביסודי וספציפית בבי"ס קשת – התחלנו את כיתה א' עם הרבה חששות. חשבתי הרבה על חינוך אלטרנטיבי שאינו מקובע, ולשמחתי הופתעתי לטובה. הילדים שלי רכשו מאוד יפה את מיומנויות הקריאה והכתיבה, החשבון, קיבלו יחס אישי ומרגישים טוב. אני יכולה להגיד שבית הספר הוא טוב. הייתי מצפה שבאיזור מרחב כפרי זה יהיה שונה, שזה לא יהיה כמו בתי הספר בעיר. אפשר ללמוד ממודלים קיימים אחרים – לקחת אלמנטים משיטות חינוך אחרות וליישם אותם. הייתי מצפה שיהיה שילוב של חוץ, טבע, חקלאות, עונות השנה, שהילדים יתעסקו הרבה יותר בחוץ ובטבע. למידה חושית, התנסותית. חצר בית הספר היא כולה מרוצפת, שהחצר תהיה מקום משחק בטבע. הזנה – לא איכותי מספיק, אוכלים בחד"פ – אפשר להחליף את זה. אולי חד"א משותף. רוצה לראות יותר גיוון חברתי – שיהיו מפגשים עם קהילות אחרות, שיפגשו עם אחרים, עם שונים מהם. שהילדים שלנו יחוו גיוון חברתי. הייתי רוצה לשמוע יותר חזון חינוכי – בהקשר ערכי ולא רק ארגוני מנהלתי.
- מרגישה שיש צורך בחיבור בין הקיבוצים במועצה. אין ככ מפגשים וחיבור לשאר. ביחס לבי"ס קשת – מרגישה שצריך הרבה עבודה. אין חיבור לפן הקיבוצי, לא רואה חיבור לקהילה, למועצה, זה מאוד חסר לי. אני נכנסת ומרגישה שבית הספר הוא מקום קר. לתחושתי גם את המצטיינים לא רואים. בחטיבה ובתיכון אין שום שיתוף פעולה ביחס לתכניות של מחוננים.
- אפשר להכניס את המצוינות לביה"ס , ויש ביה"ס שעושים את זה. עושים את זה בשער הנגב.
- חשוב לי השיתוף פעולה, הילדים צריכים קצת יותר תמיכה.
- לא נעים להגיד, ביה"ס מפריע.
- איך אני רואה בוגר שיוצא- עם כלים לחיים האימתים, אם נקשר לבועה שאמרנו. שיבינו מה העולם האמיתי שאליו הם הולכים .
- הגעתי לפה מלכיש כי לא רציתי שהילדה שלי תלמד שם, אבל המציאות של לכיש הגיעה לכאן. מזל שיש את החינוך החברתי. עם היסודי הצלחתי להסתדר. כשהגעתי לחטיבה הרגשתי שדברים לא עובדים כמו שצריך. יש מסך שמפריד ביני לבין בית הספר. אני מכה על חטא שלא עצרתי בכל מיני נקודות. נתתי אמון במערכת שתהיה לצדי ותהיה בסדר. אך לאט לאט אני מבינה שלא. בחוויה שלי אני מרגישה שזה לא אמור להיות המסלול של הילדה שלי בבית הספר. אני חוששת לקראת שנה הבאה שהבת שלי נכנסת לחטיבה ואני חוששת שתהיה לה חוויה מאוד מאוד לא פשוטה. מרגישה שאין עבור הילדים אף מבוגר משמעותי בבית הספר, אין לי טענות למערכת החינוך החברתי שהיא מאוד דלה במשאבים ולכן לא באה בטענות לצוות ולא למערכת החינוך החברתי. מרגישה שאין מבוגר אחראי על הילדים. מרגישה שאין דיאלוג שרואה תמונה שלמה ומחולל שיח שלם על עולמם של הילדים. הדיאלוג עם ההורים צריך להתקיים ולהתחדש כל הזמן. חסר קשר עם הסביבה ועם המקום בו אנו חיים – בורכנו במקום יפה לחיות בו ואין שום חיבור וקשר למקום ולארץ. אני מרגישה באובדן דרך. רוצה להתגאות בחדשנות, במשהו טוב שקורה פה. מרגישה שיש בינוניות. בעבר לאו דווקא הייתה חתירה למצויינות לימודית, אבל היו פרמטרים אחרים של מצויינות – חברתית וכו'. לא מוצאת בימים אלה גאווה בחינוך שלנו פה. רוצה להיות שותפה לשינוי. הילדות שלי אוהבות את המקום פה, לא מוכנות לעזוב, זה מה שמחזיק אותי.
- הבן שלי עולה לחטיבה, אני מאוד חוששת עבורו. תהליך הקבלה של הילדים העוברים לחטיבה הוא לא טוב. אין אף אחד שמתווך כמו שצריך את התהליך ואת המעבר. אולי בכלל אני צריכה לרשום את הילד שלי למקיף כללי בשדרות, מרגישה ששם רואים את התלמידים הרבה יותר מאשר בשער הנגב. מקום המחנכים בכיתה הוא דל מאוד. בקושי פוגש את הכיתה. המחנך צריך לפגוש את הכיתה הרבה מאוד. זה חסר. גם ביסודי זה חסר. לא רואים את הילד. חסר הקשר עם ההורים, הוא ממש מתמסמס. אין המשכיות – ברגע שסיימת י"ב , נגמר הקשר. אני חושבת שבית הספר צריך להיות מקום שדואג להמשך, שירגישו בבית, שירצו לחזור לפה. שידאג לתת מלגות וסיוע לבוגרים. בית הספר הוא לא מקום שרוצים להגיע אליו, וזה לדעתי מועצם ע"י המורים וצריך לסדר את זה.
- אגיד דבר בוטה. אני מאוד אהבתי את התיכון כשלמדתי בו. היו את שני הדברים – גם לראות את התלמיד וגם הישגיות ומצויינות. והיום הדור הולך ופוחת, האיכות של שדרת ההנהלה לא פוגשת את מה שהיה בעבר. ניכר שהמועצה לא ערה לדיבור שיש על המנהל החדש, מורים איכותיים הולכים ועוזבים. יש פה פספוס ענק ולא טוב. ברגע שההנהלה לא מובילה ולא איכותית – אין לנו סיכוי. ההנהלה של בית הספר לא טובה לדעתי.
- אני מאוד רוצה להדגיש את הדחיפה למצויינות, חסרים כל מיני מסלולים – מופת, נחשון וכו' וצריך לאפשר את זה גם פה. מבחינת בוגר ראוי – שיהיה מוכן לחיים, לעולם התעסוקה, לימודים, עצמאות.
- מה שהביא אותי לקיבוץ הוא החינוך הקיבוצי, שיראו את הילד וכו'. לאור מה ששמעתי פה הערב אני קצת חושש. צריך לפתח כישורים לימודיים וחברתיים בבית הספר.
- הזכאות לבגרות בירידה, וזה הכלי הכי חשוב בארגז הכלים. צריך להעלות את אחוז הזכאים לבגרות.
- הפיצול בין כ"כ הרבה כיתות מפריד בין הילדים בקיבוץ, וזה מרחיק ביניהם.