מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף רוחמה
13 משתתפים
חלק א' - ערכים מרכזיים שחשובים לי בחינוך הילדים
עצמאות, לקיחת אחריות, חינוך לחשיבה ביקורתית, שיח ושיתוף, קבלת האחר והשונה, התחשבות, סובלנות, עצמאות ונתינה, חמלה, קשר, ענייניות, מיקוד, הישגיות, מצוינות
חלק
ב' - תשובות לשאלות (מתי הגעתי לשער הנגב, מה משאיר אותי כאן, מה ייחודי בשער
הנגב/ביישוב, מה זה אומר בשבילי להיות תושב שער הנגב, מה חסר לי היום במערכת, מה
הייתי רוצה שיהיה אחרת, מה טוב ומה צריך לשמר במערכת, דמות הבוגר בעיני, דגש מרכזי
למערכת החינוך)
• קהילה קטנה ואינטימית בתוך נוף נפלא, אנחנו קצת שונים משאר המועצה וכאשר הגזרה מתחממת אנחנו מתלבטים אם לשלוח את הילדים לביה"ס. אנחנו נמצאים בתוך בועה אמיתית, שוני משאר המועצה.
• חשוב לי שיח. המון סביב הנושא של איך מתקשרים את מערכת השיקולים, לשתף בתהליכים, זה לא קורה ולא תמיד בצורה טובה, לא רואים את החשיבות שבשיח. בין בית הספר למורים, בין המורים לתלמידים זה בכל מיני אזורים. זה מחלחל במערכת ומגיע עד אלינו ההורים. הייתי מאוד שמחה למקום שבו אנחנו חלק ממערכת החינוך. אנחנו נמצאים בכל פורום אפשרי אבל אין שותפות. היעדר השיח הזה הוא בעיקר בחטיבה העליונה.
• אלימות לא הגיונית בבית הספר התיכון, ברור שזו שנה מאוד מורכבת רגשית אבל יש שם סימנים שמראים על חוסר הבנה של השטח וגם לא מדברים עם הילדים: אחרי שהיה מקרה אלימות עם גז הפלפל סגרו את שער הכדורגל, אז הילדים טיפסו. זאת אלימות משני הצדדים כי אף אחד לא הציג לילדים את הסיבה לסגירת השער. סגרו את פינת העישון בביה"ס, הילדים לא מצאו מקום מרוחק אחר לעשן הם התיישבו בכניסה למבואה ועישנו! אלה ילדים בכיתה ח'. זאת פריצות וחוסר כבוד, זה הכי גרוע. הילד האישי שלי אמר לי- אמא אני לא מוגן. תדברו עם הילדים, תיצרו תהליך משותף בשיח. הסיפור של הסמכות המוחלשת נובע מכך שהכול מונחת מלמעלה, בלי הגיון.
• יש הבדל בין החטיבה העליונה ליסודי, יש חוסר מנהיגות בחטיבה עליונה (ז'-יב'). בכל השנה וחצי האחרונות הילדים היו האחרונים במדרג העניין של ההנהלה והמועצה. כל הגופים ביחד נתנו תחושה שהילדים לא מעניינים אותם. אנחנו יודעים כי אנחנו חלק מפורום ההורים אבל לשאר ההורים לא מגיע מידע, וגם אנחנו מאוד מוחלשים בתוך הפורום. ביסודי למדנו מהבית והיה ברור שהילדים במקום הראשון, יש מערכת שעות ברורה, יש חזון, יש מנהיגות. בתיכון לא בדקו מה שלום הילדים, לא התעניינו בשלומם לאורך כל התקופה הזו.
• לשכבה ח' לא הייתה שום מנהיגות שום קשר עם הילדים ואני אמא שזעקה לעזרה.
• לעניין השותפות- גם לי היו אינטראקציות כאלה ואחרות עם היסודי, לצערי כבר לא, שם היה ברור שיש מישהו שמבין עניין, יש תהליך מאוד מוסדר של בדיקת העובדות, חזרו אליי עם תשובות, העבודה הייתה מאוד שיטתית. להבדיל מחטיבת הביניים ברמת לא יאמן הניתוק המוחלט מההורים, גם כשאתה מבקש לדבר לברר לא חוזרים אליך. מי לא בעומס בתקופה הזו, בסוף אני שולחת את הילדים שלי אליכם ואולי אתם לא פנויים לזה. בלמידה מרחוק הייתה סיטואציה חסרת תקדים, שער הנגב היו בטירוף מערכות של משימות ושליחתם לבדיקה- האם קיבלו התלמידים התייחסות לעבודות, האם קיבלו משוב מעמיק לעבודות שהוגשו? שום התייחסות. יום לפני התעודות ההזויות, בזום, בלי להכיר בכלל את הילדים ביקשנו ליצר פגישה רגשית עם היועצת אבל לא קיבלנו שום התייחסות לכך.
היה לי חשוב החינוך הגופני, הצעתי שאולי הילדים יפגשו אחד עם השני בשטח הפתוח ויצלמו וישלחו למורה, קצת להוציא מהבדידות שלהם, לא רק שלא קיבלו לא הייתה שום חשיבה בעניין. השיא היה שהעלאת חובת הביצוע הייתה במערכת אחרת שהילדים בכלל לא הבינו איך לעשות את זה. אני מרגישה שאני מתפשרת על החינוך של הילדים שלי בכל רמה שיכולה להיות
• מטריד אותי הפער הזה בין שתי מערכות שעובדות טוב – היסודי והחינוך החברתי לעומת החטב והתיכון. המערכת הבלתי פורמלית עשתה עבודה ראויה להערכה והילדים הצליחו לשמור על קשר, פעלו בתוך סיטואציות הזויות וזה עבד מעולה וזה ראוי להערכה. אל מול מה שקורה בחטיבה ובתיכון, זה ברמה של בלתי נתפס. אני נולדתי פה, מאוד אוהב את הקיבוץ ואת המועצה והסביבה וזה מתרסק כאשר אנחנו מגיעים לחטיבה. ישבתי השבוע ביום פתוח בבית ספר אחר, כי כנראה נעבור לבית ספר אחר, לפנימייה, שאלו אותי מה מטריד אתכם- אמרתי לו שזה שאני מגיע למסגרת אחרת זה מה שמפחיד אותי. יש כאן שבר גדול מאוד. אין למידה ואין חינוך, יש כמה מורים טובים שאני לא מבין איך הם שורדים במערכת הזאת, זה ממש הטריד אותי. חצי מהילדים בשכבה ח' שואפים לעבור לפנימייה ושער הנגב חייבים לשאול את עצמם לאן הם הולכים מכאן. התחושה מאוד קשה.
• 40 שנה מחנכת בביהס התיכון וחטיבת הביניים, עד לפני שנתיים. התמונה שמתגלה עכשיו היא לא זרה לי, שמעתי על זה מהמורים החברים שלי. הייתה גאוות יחידה בביה"ס, הילד היה המרכז עבורנו כמחנכים וכל הערכים היו בפנים. זה הלך ונעלם ככל שבית הספר הלך וגדל והפך להיות גם של לכיש ושדות נגב. אמנם ההיכרות הזו עשתה טוב אבל הנזק היה גדול יותר. התחננו למועצה להפסיק את ההגעה של התלמידים מבחוץ אבל זה לא קרה
• הבן שלי בכיתה יב', הוא לא חלק מהמגמה ההומנית והמורה להומניסטיקה קרא לכל הילדים שלא חלק מהמגמה לקרוא יחד מחזה. הם קראו את המחזה אל תוך הלילה. וזה כל כך מיוחד ומפעים כי כבר לא עושים דברים כאלה. ההנהלה אטומה, אין מעוף ואין יצירתיות, אין שאר רוח שאתה אומר עושים כאן משהו טוב. חשבתי מה יפה בשער הנגב ואין לי תשובה חד משמעתית.
• גאוות יחידה ואחריות מתחילה במייל מכבד עם לוגו, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, קרה אירוע אלימות קיצוני, אני רוצה לשמוע את זה בצורה רשמית במסמך רשמי ולא ב4 שורות בהודעה.
• עד לא מזמן הייתה לנו תחושה שאנחנו חיים בשמורה, אחת הסיבות שבחרנו לחזור לגור כאן הייתה חינוך. אני גאה בזה שאנחנו קהילה קטנה ועדיין מסוגלים לשמור על השמורה הזו והתחושה היא שמה שקורה במדינה מחלחל אלינו, החינוך עבר לאחריות של הבית וזה עצוב. איבדנו בדרך
• חטיבה תיכון זה לא משהו שהתחיל בשנתיים האחרונות, הבן שלי חייל, התחיל לפני 6 שנים והדברים האלה היו כבר אז. שמענו מהילד את העדכונים והמכתב הגיע 3 ימים אחרי. אני רוצה לדבר על מערכות אחרות – החינוך החברתי לפחות ברוחמה בשנים האחרונות עבר שינוי מאוד גדול, מלהיות משהו צדדי ועל הדרך הוא מאוד משמעותי עבור הילדים. החינוך החברתי הוא מהותי, וחייב להיות חיבור בין כל מערכות החינוך. היום יש נתק מאוד גדול בין כל מערכות החינוך ואנחנו קהילה אחת שצריכים שהמערכות ידברו בניהן, רצף חינוכי בין הפורמלי לבלתי פורמלי, חוגים, חטב, תיכון, מכללה – פורום שבתוכו יושבים כל המחנכים של כל הגופים החינוכיים במועצה
• אחד הדברים שחסרים בגיל הרך זה המענים לצוותים החינוכיים, אם זה במשאב של התמקצעות- פיתוח מקצועי של המטפלות. נכון שיש מלווים פדגוגים אבל צריך יותר מזה. מאוד קשה למצוא כוח אדם מקצועי ואיכותי לגיל הרך, יש קושי גדול סביב הרבה נושאים שחלקם קשורים להעצמה וחלקם מהבסיס של השכר, זה משהו שאסטרטגית צריך לחשוב עליו כי זה לא מחזיק מים.
• שנה ראשונה שלי שאני מרוצה מהפעילות של הנוער העובד והלומד, פעילות מאוד משמעותית ורצינית שמצליחה לסחוף את הנערים של רוחמה
• היה מפגש ברוחמה, יוני לפני שנה, עם צוות ההנהלה של התיכון וחטיבת הביניים בתחילת השנה, הציגו לנו מצגת מאוד יפה, אמרו לנו שבנובמבר יציגו תוכנית עבודה מסודרת ומאז לא הציגו שום התקדמות.
• בסופו של דבר לא נראה שיש פה מערכת שמקבלת הכוונה מלמעלה, יש כאן קהילות איכותיות ואף אחד לא רותם אותם לכלום. יש תחושה שכל אחד זורק לך את האני מאמין שלו והולך ואין שום גורם מתכלל
• צריכה להיות אפס סובלנות לאלימות! צריך להסביר מה קורה בבית הספר, ליידע את ההורים בכל מה שקורה, להשמיע אמירה מוחלטת וברורה. מספיק להתעסק בתפל, האם הבנות מגיעות או לא מגיעות עם מכנסיים קצרים. זאת התעסקות אובססיבית במשהו שולי לגמרי. לבן שלי יש מורים שהחזיקו אותו לאורך כל הקורונה.
• המועצה צריכה לתמוך ולתת סמכות וגיבוי למהלכים שמשרד החינוך לא מתיישר איתם, אחרת לא יקרה כלום.
• צריך להחזיר את הילדים הבייתה מוקדם יותר, לבטל את יום החינוך הארוך, חשוב מאוד להיות גם בבית ולעשות חינוך חברתי גם בבית שלך.