סיכום מפגש שיתוף - צוותי על יסודי

מפגש שיתוף - צוות בית חינוך משותף ניסויי שער הנגב ע"ש יצחק שביט 

מהי התפיסה החינוכית של כל אחד מכם את שער הנגב? מבחינה לימודית, חברתית, ערכית (פורמלי, לא פורמלי)

אני רואה בתפיסה שלנו כאן קהילה לומדת ששמה דגש מפוצל על חינוך פלורליסטי במקרו ובמיקרו. גישה פרטיקולריסטית חינוך התיישבותי, ממלכתי, חילוני ובתוך כל הדבר הזה לא שוכח להיות יהודי. אני גאה להיות חלק מהחבורה הזו פה, כי היא מגוונת, חכמה ואני מרגיש בטוח בתוכה.

במה אתם/ן גאים/ות כאנשי/נשות חינוך בשער הנגב ודמות הבוגר בעיניכן

• אני גאה ביכולת שלנו כמערכת חינוך להילחם על ילדים שנראה לנו שהם פה כמעט בלי מטרה, העובדה שאנו מצליחים לסייע להם להגיע עד יב' זה מקור לגאווה.

• בשער הנגב הרגשתי אמון בנו כמורים, אף אחד לא מערער עליי. כשהחינוך נעשה לא מתוך מורא אני מביאה את עצמי יותר. המעבר משדרות לכאן היה במחשבה אם בכלל אני רוצה להמשיך בהוראה, ואני כאן 14 שנים.

• קשרים שאני מצליח לפתח עם התלמידים, השפעה, הרגשה טובה, קשר שממשיך גם אחרי שמסיימים בית ספר.

הצגת נתונים משאלון מורים וסקר תושבים (בקישור כאן) 

דיון

לשימור :

• בית הספר תמיד התחדש טכנולוגית, יש כאן משאבים לא מובנים מאליהם.

• יש פה תהליך של אוטונומיה לרכזים ולמורים- מאוד מעצים פיתוח ומפתח

• תמיד מרגיש שאתה יכול לעוף ולדמיין ולעשות את מה שאתה רוצה איך שאתה מבין. מורה שעושה מה שהוא אוהב זה הכי טוב

• רצון להתחדש, לחשוב יצירתי, משמעותי. פדגוגיה מתחדשת

• יש לנו קשר טוב ביננו לבין עצמנו וגם קשר טוב ואמיתי

• הון אנושי

לשיפור :

• פער ביננו לבין התושבים

• נורא העציב אותי לראות שהרבה מהחברים והחברות שלי לבית הספר לא מרגישים שייכים. העדר שתפ על המסגרות החינוכיות הפורמליות והלא פורמליות

• פעילות בית הספר בזמן הסגר והקורונה

• היה אירוע מטלטל שלא נתנו עליו מספיק את הדעת, חילופי ההנהלה שקרו בבת אחת. התחלף מנהל מוערך, קרה דבר בשער הנגב, היה קשה גם לאוכ' המורים ובוודאי גם לתושבים. זה היה מהפך. המורים צריכים להבין מהי הדרך, מי אנחנו, משהו השתנה באופן רגשי שצריך לתת עליו את הדעת (מנהלת פדגוגית, מינהלה, הנהלה וכדו'- אנשים שהיו סמלים של שער הנגב). פספסנו הון אנושי שכאב את השינוי, זה כאב לנו וזה לא סותר את העובדה שנעים גם היום

• בנוסף קורונה, מצב ביטחוני ועוד אירועים מטלטלים, וצריך לתת את הדעת לפן הרגשי. אולי הייתה צריכה להיות הפגה ומשהו שיאסוף אותנו נפשית

• אנחנו מערכת גדולה, יש בעיה של תקשורת. הילדים הולכים לאיבוד בין כל בעלי התפקידים (ממחנכת, יועצת, מורה מקצועית) וצריך למצוא את הדרך איך המנגנון הזה יכול לעבוד. בקורונה נחשפנו במערומינו, לא הצלחנו לאסוף ילדים שהלכו לאיבוד.

• צריך לשמור יותר על ההון האנושי שיש כאן, הוול בינג של המורים והילדים הוא אחד. צריך לשמור על המשפחה הזו בריאה ומתפקדת

• לראות את התלמידים ובמידה ויש צורך לדעת לתפור להם את החליפה המתאימה, למצוא את הדרך לסייע להם (גם לחזקים וגם לחלשים)

• יש הרגשה שיש צוות גדול והרבה מורים שלא רואים אותם ולא שומעים ולא מעריכים את מה שהם עושים. ראיית המורים - צריך שיפור

• לראות את המורים. עברנו חוויה קשה, הקורונה והמועצה לא דיברה עם כל המערכות בו זמנית, היה נראה שכל לוז מתנהל בנפרד, ובתוך כל זה לנהל כיתה בזמן כל כך ארוך (כשהילדים הפרטיים שלנו בבית לבד). מהרגע שחזרנו נכנסנו למירוץ. איבדנו את ה- 'מה נשמע'. נכנסו לכהות חושים, תחושה שלא רואים את אותנו ואת מה שאנחנו עוברים, שאנחנו בבני אדם שעוסקים בבני אדם

• מי אנחנו? לאן אנחנו הולכים? אנחנו מקיף? אנחנו בית חינוך? הדברים המינהליים החליפו את השאלה של המהות. לחזור לשאלה 'למה אנחנו עושים' השיח שהיה ברור פעם התאדה

• בית ספר היה בית ספר ניסויי, אבל אנחנו כבר לא במקום הזה. אנחנו צריכים להילחם על הזהות החינוכית שלנו. בצד השני עומד 'אויב' שנקרא משרד החינוך שתפקידו להטביע את הספינה שבמשך שנים הצלחנו לקרוא עליהם תיגר. זאת הזהות של שער הנגב. זה מצטרף לאומץ חינוכי שלנו כמורים, ושלנו כמועצה כדי שלא נלך אחורה.

• ייאוש בלתי נגמר ממשרד החינוך המאיים על ההון האנושי שלנו

• אין במועצה הבנה של ההתמודדות שלנו עם כלל ציבור התלמידים המגיעים לבית הספר, החיים שלי כאן הם הרבה יותר מורכבים מהפריזמה של שער הנגב. יש לנו התמודדויות עם תלמידים והתנהגויות ששער הנגב כמועצה לא מצליחה להבין אותם. צריך לקחת את זה בחשבון

• תקשורת, שייכות ואמון

• 5 שנים של תנודתיות יתר שעושה סחרחורת, אנחנו רגע צריכים לייצב את הספינה

• תהליכי בקרה כל הזמן

• מה המשמעות של היותנו בית ספר קהילתי?

• שינוי האווירה הבית ספרית, קטע של דיבורים דיבורים ולא מוכנים לטבול את הרגליים במים.

מחשבות נוספות

• האם אנחנו צריכים שההורים יהיו מרוצים?

• צריך מפגש נוסף שכל המורים יחשפו לסקר ולכולם יהיו שותפים לדיון

• התהליך הקודם של שער הנגב, ערי חינוך, אכזב מאוד. לא קרה כלום עם הדברים שעלו שם. אנחנו בית ספר לומד, ההון האנושי הוא המרכז של הכול, ועברנו כמה תהליכים.

• תהליך כמו שאנחנו עושים היום לא נעשה. היום אנחנו מדברים מגיל לידה ועד גיל בגרות כולל כל מערכות החינוך! ערי חינוך פעלו תחת מנדט מאוד מסוים ומצומצם וקצת אחרי סיום התהליך ההוא התחלפו כל בעלי התפקידים במועצה ולא היה יישום של הדברים שעלו שם.

• לדאוג שכלל המורים יהיו חלק מהתהליך – לא רק בעלי תפקידים ריכוזיים/ ניהוליים.