LiorNiski

סיכום מפגש שיתוף ציבור - אור הנר 4.5

רשומים

מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף אור הנר

23 משתתפים

חלק א' - ערכים מרכזיים שחשובים לי בחינוך הילדים

ואהבת לרעך כמוך(2), קהילתיות (2), שייכות (2), חיבורים (2), העצמה, מצוינות, גיוון, דוגמא אישית, כבוד, אמפטיה, ערבות הדדית, בטחון, פתיחות, מוגנות, הכלה, אהבה.

(אמירה על יתרון יחסי של מגורים במועצה לעומת עיר – הערכים שקיבלו ניקוד כפול)

חלק ב' - תשובות לשאלות (מתי הגעתי לשער הנגב, מה משאיר אותי כאן, מה ייחודי בשער הנגב/ביישוב, מה זה אומר בשבילי להיות תושב שער הנגב, מה חסר לי היום במערכת, מה הייתי רוצה שיהיה אחרת, מה טוב ומה צריך לשמר במערכת, דמות הבוגר בעיני, דגש מרכזי למערכת החינוך)

• נולדתי במקום וכל השנים גאה בחינוך של המועצה ובקהילה. צריך לשמר את אילן –חינוך בלתי פורמאלי מאד איכותי, ערכים שמאד מזדהה איתם. גרעין חריש מעולים, רוצה שיבואו לגור כאן, כאלה מחנכים רוצה לראות! זה הדבר הכי טוב שהמועצה עשתה. מאד מרוצה מהחינוך באלונים (יסודי) ניהול משבר באופן מיטבי בקורונה. יחד עם זאת כאב מאד גדול בנוגע לתיכון. מדובר במעבר חד ממסגרת עם כללים, משמעת וכתובת לפער עצום. בשנה האחרונה תחושה שלא הייתה למידה, בוטלו שיעורים ימים שלמים וזה ממשיך גם עכשיו. קרו אירועים חריגים ויאמר לזכות ההנהלה שהדברים דווחו להורים. החוויה היא שאין מחויבות של המורים לילדים ולא של הילדים לבית הספר. אין לנו אלטרנטיבה ולכן המצב חייב להשתנות. מצוינות בבית הספר הפכה למילה גסה, כואב מאד שאין שום מסגרות שמעודדות התפתחות, אתגר. לא יתכן שרק אחרי ריסוס גז פלפל מבינים שצריך לסגור את שערי בית הספר. מרגישה שהכל פרוץ ושולחת את הבת למקום לא בטוח. עד כדי כך מעדיפה שתמשיך ללמוד בבית. גם עכשיו אחרי החזרה מבטלים שיעורים ולא דואגים לשום דבר אחר. התחושה היא שעסוקים בכיבוי שריפות.

• יש בטן מלאה, הסכמה עם מה שנאמר לעיל, מרוצים מאד מאלונים, מערכת יציבה, גם בגיל הרך התייצבות ומאד אוהבים מערכת חינוך חברתי היא זו שהצילה את הילדים בתקופת הקורונה. בבית הספר התיכון בינוניות, לא הייתה למידה. אני גאה להיות תושבת שער הנגב, היינו גאים בחינוך אך המערכת הפורמאלית אין לנו מקום להתפאר בה. אין הרגלי למידה (הציון לא מעניין) רוצה שילמדו מזה לעבוד קשה. השקענו בתשלומים נוספים כדי שיהיה חינוך ברמה של מרכז –לא יתכן שאלו אחוזי הבגרות ושההזדמנויות כאן יהיו כמו פריפריה. תחושה שאין אחזקה של המערכת מטעם המועצה, שאין השפעה לתוך בתי הספר (כאילו זו גזרה רק של משרד החינוך). צריך שערכים ותפיסה של המועצה יחלחלו פנימה לתוך בתי הספר וזו לא התחושה שיש כאן וזה מצער. מבחינתנו המועצה היא הכתובת, צריך חריש עמוק ושינוי. יש פער בין מי שאנחנו כמועצה ומה שקורה בבית הספר. הייתי רוצה לראות שינוי, תהליך. אני לא רוצה לשלוח לפנימייה ולכן אין אלטרנטיבות. מברכת על כניסת מנהל חינוך חדש, יש לנו הזדמנות לעשות שינויים גם לאחר הקורונה. אפשר להכניס את יוח"א ליישובים, יש הרבה ילדים שזה קשה להם ואפשר לעשות חינוך בוטיק ולא כמותי. יכול להיות לנו חינוך מפואר!

• שמה סימן שאלה על מצוינות, יש הרבה מדדים שונים מבגרות, צריך להציע אפשרויות שונות ומגוונות להתפתחות והצלחה. התיכון נתן בעבר יכולות כלים ובטחון. דווקא חווית היסודי תחושה שהילדים שקופים ולא רואים אותם (קשת). קשר עם מורים בתיכון חיובי, מה שלא נכון ביסודי. לא מבינה למה אני צריכה להשקיע כסף פרטי בתכנית מילה כדי שישרוד את היסודי, אין התאמה לפרט. כמו כן יש צורך בהרבה יותר לנוער במועצה – הוא לא מוביל ויש את הפוטנציאל. יש סתירות וחוסר חיבור בין מערכת החינוך הפורמאלי/ בלתי פורמאלי. הנוער קשוב, התכנים טובים אך התפיסה היא של מקבלים שירות, אך אין מנהיגות.

• אפשר לשלב גם ערכים וגם מצוינות לימודית. ענין מרכזי שיש לחזק על מנת לשמר את דור העתיד שלנו הוא לבנות שייכות! זה קורה דרך נתינה, תרומה למקום. היינו במצב הזה לפני הרבה שנים – שבנים לא רצו להישאר. חייבים ליצור שייכות וגאווה ליישוב ולאזור.

• גם אני חווה חוויה קשה בתיכון, ילד אחד שלי לומד מחוץ למועצה. השתתפתי בתהליך עם ערי חיוך שבעיני היה בזבוז משאבים. היה ברור שיש בעיה של חיבורים בין המערכות, יש תחושת שיפור עם כניסת ראש מועצה ומנכלית ותקווה עם כניסתו של יגאל. אני מרגישה צורך לשמור על הילדים כמו לביאה. מחזקת צורך לתת לילדים אוטונומיה ואחריות להוביל. מדריכי חריש מבחינתי היה טוב שילמדו בבית ספר. טוב שעושים סיורים ביישובים ליצירת שייכות אך צריך עוד פעולות.

• אביבה ואילן מהצוות הבלתי פורמלי מעולים, עבודה מדהימה. בשביל זה אנחנו כאן – קרש הצלה בזמן הקורונה עם אכזבה קשה מבתי הספר, בפרט קשת ועם שיפור מסוים באלונים. לא מספיק שיעור זום אחד ביום במקום לנסות לקדם למידה. רק בתקופת הקורונה הבנה מה לומדים, לפני כן תחושה שאין מקום למעורבות הורים ולא יודעים מה קורה. מתחברת לצורך להשקיע בתנועת הנוער, לא עוד חוג אלא מקום שצריך לבנות מנהיגות שייכות ואחריות. זה חשוב יותר מהמבנה המרשים והנוער נפלא וצריך לעודד אותו לתרומה ועשייה. כואב לי שהילדים לא בתנועה שהנוער מחליט ומנהל את העניינים.

• היה בעבר רצון להביא את הצופים, נפל על תקציב.

• לילד שלי שברו את האופנים ביישוב. מחשבה שאולי זה היה ממשהו חיצוני אך זה מצטרף לעוד מקרי אלימות והשחתה בקיבוץ ובמועצה. השנה הזו העצימה בעיות ובעיני זה נובע מבעיות בממשק בין המסגרות. אילן עושה עבודה מצוינת, יש חומר אנושי טוב בצוותי ההוראה אך זה לא בא לידי ביטוי בשיתוף ובחיבור בין המסגרות. הילדים לא מרגישים בנח בחינוך החברתי, אין להם חברים כאן ביישוב ולא מדברים עם אף אחד כאן. הפתרון הוא לראות את המערכות חינוך כמכלול.

• הילדה שלי לומדת כיום בשדה בוקר, שם נתנו לנוער אחריות, זה עולם אחר וזה מה שהייתי רוצה לראות. אין מבוגר שנוגע שם, הוועדות – הכל בהובלה שלהם. כשיש אני מאמין, ערכים מנחים ונותנים אפשרות – יכולים לעשות הכל. בית הספר כל כך גדול שהולכים לאיבוד. אין מי שרואה אותם, הכל תלוי במחנכים, ולילד בכיתה ז' – תחושה אחרת לגמרי, מורה שאיכפת לה. רק לא יכול להיות תלוי פרסונה. חסרה הובלה ומנהיגות. בבית ספר קשת לעומת אלונים תחושה שלא מרגישים בבית, גם אין "אני מאמין", דגש על תכנית/ ערכים מובילים. הפוטנציאל של הצוותים נראה גדול אך צריך לנתב אותו. לא מרוצים כלל מההסללה לבית ספר יסודי לפי יישובים ללא בחירה.

• חיוני לשמר קשר וזהות ושיתופי פעולה בין היסודיים. רוצים בבית הספר ייצוג למה שקורה ביישובים, מעדיפים שיתחנכו ביישוב ולא בבית הספר. מצפה מהמועצה להכתיב אג'נדה חינוכית. בקשת ואלונים התייחסות אחרת בקורונה, תחושה שבקשת לא היתה למידה. תחושה שאין אגנדה אלא פועלים בהתאם ללחצי הורים.

• חינוך הגיל הרך מצוין, צוות איכותי ותחושת בטחון. הלם תרבות עם עליה לתיכון. תחושה שאין ערכים שמובילים אלא כניעה ללחצים. היה תהליך חינוכי בתנועת הנוער, לא היתה תנועה ולא היו מדריכים בכלל והיה צורך לבנות מסורת של מדריכים מתוך היישוב שקורה בפועל. הצעד הבא הוא יותר אקטיביות של הנוער. מבחינתי התיכון שלי היה שולי ותנועת הנוער היתה המרכז. יש חשיבות לאלמנט הבחירה של תנועה ואז יש מקום זהותי. צריך לטפח גאוות יחידה.

• עד לקורונה הורה "על אוטומט" במובן של מעורבות הורים בחינוך. הילד עם כל כך הרבה סקרנות ומה שהתפתח בבית הלך עם חזרתו למסגרת בית הספר וחבל. שואל את עצמי מה ברמתנו לקדם ולפתור כאזרחים. לנו כקהילה הרבה כח והשפעה ליצור סביבה פנימית הולמת כשיש קרבה והומוגניות באופן יחסי. גם בעיות של בית ספר אפשר לקדם על ידי התארגנות של הורים.

• חזרתי למועצה אחרי 9 שנים, עזבתי כדי ללמוד ובשעתו היתה מערכת חזקה ובינתיים היו הרבה שינויים. הבסיס לכל – שייכות. אין הרבה הסתובבות ומפגש במרחב הציבורי. יש פעולות קהילתיות שהיינו עושים בעבר – מכתובת אש, פעילות בחדר האוכל ועד לשטיפת מכוניות. היום אין היכרות מספקת בין האנשים. אני משתדלת להכיר וזה תלוי בי ויוצר שייכות.

• מחד מעריכה את המערכת החינוך הבלתי פורמאלית, אך חוסר חיבור ושייכות, מקום של הנוער ולכן נשרו. אם אין חברים טובים בקבוצה ביישוב, אז אין טעם ללכת. חשוב שיהיו להם מסגרת שהיא משמעותית עבורם ושהם משמעותיים עבורה.

• לבת שלי אין חברות ביישוב, כל החברים מבית הספר. וזה השתנה כי בעבר היה קשר חברתי בבית הילדים וזה כואב.

• היתה פעם אווירה מאד חברתית פעם, הנוער היה נפגש ויושב בדשא, וזה לא קיים כמו שהיה. מאמינה שהתנועה יכולה לעשות הרבה. תנועה פעם בשבוע זה כמו חוג שמציעים בבית הילדים. עניין הכסף ותשלומי הורים, גם הוא חשוב, חינוך בלתי פורמאלי הוא ערך ולכן משלמים עליו. כיום כבר לא תחושה שמדובר במצב קהילתי.

• היישוב נבנה מחדש ויש בו כיום הטרוגניות.

• גן היער נקודה שחייבים לשמר! יש לנו חוסר ודאות עם יציאת גנן לשבתון, צריך לדאוג שהגן יישאר. הייתי רוצה לאחר מכן המשכיות של החינוך הזה גם אחר כך ביסודי.

• במפגש עם מנהלת החטיבה, תחושב שאין רצון לאתגר, הליכה על מכנה משותף נמוך. אם אין דרישה מהנוער לא נראה למידה וגם לא קשר ושייכות. דווקא בקורונה התגלו הפגמים עוד יותר. לא יתכן פער כזה בינינו לשאר המועצות בסביבה. גם במפגש עם מנהל החינוך הקודם תחושה שלא היתה אמירה ומגמה להניע. בצער חושבים על פנימיה כחלופה.

• הגיע הזמן לשילובים בין מועצות חזקות, בית ספר מחוננים אזורי וגם מענים למתקשים כמו אופציות של הכשרות מקצועיות. צריך לפתח מנהיגות וכוחות הדרכה מתוך היישובים.

• חשיבות לשים כיעד הצמחת אנשי חינוך מתוך המועצה.