מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף קיבוץ נחל עוז
21 משתתפים
חלק א' - ערכים מרכזיים שחשובים לי בחינוך הילדים
אחריות ומעורבות, שיתוף פורמאלי/חינוך בלתי פורמאלי, חברות ומסוגלות, ייחודיות/ אינדיווידואליות, סקרנות, חשיבה ביקורתית, עצמאות, כבוד וקבלת האחר, מצוינות, להיות שונה כמו כולם, המשכיות להוואי קיבוצי, להיות "בני אדם", אכפתיות, עצמאות, קבלת האחר, התנדבות, מסוגלות, ראיית ילדי השוליים, כבוד וקבלת האחר, הגשמה.
חלק ב' - תשובות לשאלות (מתי הגעתי לשער הנגב, מה משאיר אותי כאן, מה ייחודי בשער הנגב/ביישוב, מה זה אומר בשבילי להיות תושב שער הנגב, מה חסר לי היום במערכת, מה הייתי רוצה שיהיה אחרת, מה טוב ומה צריך לשמר במערכת, דמות הבוגר בעיני, דגש מרכזי למערכת החינוך):
• יש בנחל עוז מערכת חינוך יציבה, זהות ייחודית בגיל הרך לשימור. ביקורת על בית הספר היסודי. יש מעט כיתות שילוב, כל מי שהוא לא במיינסטרים אין לו מה לעשות בכיתות הללו. קשיים יחסית קטנים מתעצמים משום שלא היה מענה פרטני. צורך בטיפול באופן פרטני. יש מקום לזהות מועצתית, צריך לדאוג שזה לא יהיה על חשבון הזהות הקיבוצית המקומית. רצון למענה מועצתי בדברים שהקיבוץ לא יכול לתת. רצון ליותר תחומי העשרה.
• ביקורת על שפות שונות בחינוך הפורמאלי/ בלתי פורמאלי. תחושה שקיימת חומה בינינו לבין בית הספר, רצון להיות שותפים כחלק ממעגל חינוכי של הילדים. בית הספר איננו קהילתי, קיבוצי ולא מדברים את אותה השפה. אין תקשורת ושקיפות מול ההורים.
• יש תשתיות פיזיות טובות מאד, בית ספר ומתקנים ברמה הכי גבוהה אך לא מנוצלים. בבתי הספר היסודיים אין חדשנות, אין התאמה אישית, בפרט לילדים מכוננים. בתיכון היה משהו מיוחד אך בשנתיים האחרונות הלך לאחור באופן משמעותי עם מנהל שאינו מתאים לרוח הקהילה. מבינה את החשיבות של בגרויות אך זה לא כדבר המרכזי לעומת הפן הערכי. יש עשיה יפה של הנוער העובד וזה דבר שצריך לשמר ולחזק.
• עברנו בגלל הרצון בקהילה. אין כאן למידה ותחושת התקדמות, חסרה דחיפה למצוינות, פיתוח של חוזקות. חסרה למידה משמעותית ויצירתית. תחושה שהמשאבים הרבים אינם מנוצלים. יש פער בין התדמית החיובית כלפי חוץ (שהתיכון בעבר יצר) לבין מה שקורה בבתי הספר. המחנכת שלנו בתיכון הייתה מדהימה ושמרה על קשר במהלך שנת הקורונה. הלוואי וכולם היו כמוה, אך תחושה שהיא יוצאת הדופן.
• צורך במענה למי שלא על ה"מיינסטרים", לא רואים אותם. חסר מענה למצויינים בתחום הלימודי, חסרים ענפים מעבר להיצע מצומצם כמו ההתעלמות שמשמעותי. הגנים ברמה מאד גבוהה.
• חלום על חינוך מותאם לדור עם דיגיטציה, ערך למצוינות (בראש ובראשונה אנשי מקצוע מעולים בהוראה), השקעה בכיתות קטנות. חיוני להתאים את דרכי ההוראה. חלק מספרי הלימוד אינם עדכניים כמו במתמטיקה.
• חשיבות לתת מענה לקצוות ובפרט סביב מקצועות כמו אנגלית. תחושה של מרדף תמידי אחר השלמת פערים.
• שביעות רצון גדולה מהחינוך בגיל הרך. יש צוות רב מקצועי מצוין. יש מקום ליותר ניצול של משאבי הטבע ולהיות בחוץ. כך גם רצון ליותר מפגשים משותפים ברמה המועצתית סביב תנועת הנוער. אין היכרות עם הילדים בכיתה, רק ברמה היישובית.
• מדריכי תנועת הנוער זקוקים למרכז משמעותי וזה קריטי להצלחה. מורכבות בחיבור בין הקיבוצים.
• בתיכון מורכבות לאור שילוב של הרבה תלמידים שאינם מתוך שער הנגב. יש מקום לפעילות של תושבי שער הנגב.
• פרויקט מילה מצוין, יש מקום להרחיב אותו ולהיעזר בצוות.
• חינוך קיבוצי ודמוקרטי – ערכים שהיו מאד מרכזיים בשער הנגב בעבר, אני בעד הטרוגניות במערכת החינוך שלנו והשתתפות של תלמידים ממועצות שונות אך חסר שיח על נושאים אלו וזה עם העלאת המודעות לכך. זה מעבר לשיעור אזרחות אלא חינוך לאקטיביזם ומעורבות. זהו מפתח לגדל דמות בוגר של אזרחים טובים ואכפתיים, קהילתיים.
• רעה חולה היא גודל הכיתה, לא יתכן שיש 38 תלמידים, הקורונה הוכיחה שניתן אחרת. זה חיוני לקשר האישי עם המורה.
• הילדים הם לא רק של "מערכת החינוך", יש גם תפקיד חשוב להורים והרבה ניתן לעשות בתוך הקהילה בנוסף על מה שקורה בבית הספר. חשיבות בשפה משותפת סביב מושגים כמו "מצוינות".
• יש כאן מאפיינים גאוגרפים מיוחדים בנגב המערבי – טבע, סביבה, אקולוגיה, חקלאות לא מדובר ומתחבר היטב למוטיבים ערכיים. הדיגיטציה לוקחת לכיוונים הפוכים וצריך להתחבר לעצמנו, לדברים הבסיסיים. זה חשוב גם לחוויה של מבקרים שבאים מחוץ לאזור.
• בקשה להשאיר את הדלת פתוחה להמשך שיח והקשבה.