מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף קיבוץ ארז
28 משתתפים
חלק א' - ערכים מרכזיים שחשובים לי בחינוך הילדים
יצירתיות, דיאלוג, הגעה בביטחון למערכות החינוך, ביטחון במקום שהן נמצאות בו, שיראו את הילדים כאינדיבידואל, שיקשיבו להם, שיתנו להם את המקום שלהם, הכרת הארץ, שירות משמעותי, ציונות, כבוד לחברים שלצידם, אהבה וקבלת האדם באשר הוא אדם- הטמעה בקרב הילדים, עצמאות של הילדים, למידה עם משמעות-עשייה עם משמעות (מהגיל הצעיר), תרומה לקהילה-התנדבות, סקרנות, סבלנות וסובלנות, חדשנות, ואהבת לרעך כמוך, תקשורת.
חלק ב' - תשובות לשאלות (מתי הגעתי לשער הנגב, מה משאיר אותי כאן, מה ייחודי בשער הנגב/ביישוב, מה זה אומר בשבילי להיות תושב שער הנגב, מה חסר לי היום במערכת, מה הייתי רוצה שיהיה אחרת, מה טוב ומה צריך לשמר במערכת, דמות הבוגר בעיני, דגש מרכזי למערכת החינוך):
השאלות האלה מאפשרות לנו לעשות ניתוח מעמיק על מה לשים את הדגש, מה לשמר ומה לשפר, מה חשוב שנדע.
עיקרי הדברים לאחר עיבוד :
• חשובה מאוד הקהילתיות, החברה, האזור, שייכות למקום, ואחד הדברים החשובים היה החינוך. האחריות שהם מקבלים בבתי הילדים, מכינה קדם צבאית ושירות משמעותי.
• מתחלק לשניים: המקום, החינוך (מתייחסת לחינוך הפורמלי). ברמה של הקיבוץ והמועצה אני מרגישה מאוד נוח וכייף להסתובב כאן. מקום איכותי לחיות בו. יש פה איכות חיים שאין במועצות אחרות.
חינוך פורמלי- אני מרגישה שיש מה לשפר. מאז שהבת שלי עלתה לחטיבת הביניים אני רואה את הפריחה שלה, לעומת בית הספר היסודי. בחטיבה רואים חזק יותר את העניין החברתי.
• יש שאלה לגבי החינוך החברתי- מה זה? יש שרידים של מה שהיה ולא ברור מה זה? כשאתה בא מהעיר אתה רוצה צהרון/תנועת נוער, אבל המספרים לא מסתדרים למבנה של תנועות נוער ולא ברור מה זה הייצור כלאיים הזה. גם הילד לא תמיד יודע, ימים ארוכים והוא צריך להישאר במסגרת גם אחרי בית הספר, המדריכים שמקבלים את הציפיות הלא מתאימות ולא יודעים איך לנהל את האירוע. חייבים להתאים את מערכות החינוך החברתי לידע של הילדים, לפניות שלהם, למציאות שיש לנו עם מערך החוגים.
• במערכת החינוך החברתי יש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד, היו לנו ציפיות מהמועצה בתקופת הקורונה להראות את החוזק שלנו כקהילה וחוויתי אכזבה מאוד גדולה. בעיקר בשכבות המעברים – א' ו – ז'. הילדים לא ידעו מסגרת במשך שנה וציפיתי ליותר גמישות, לראות את הילד והקשיים. הבטחות שלא מומשו מהמועצה, מהחטיבה. התקופה האחרונה הציבה סימן שאלה במה אנחנו יותר טובים ממקומות אחרים.
• בת ארז, אין לי זהות מועצתית, המערכת לא מצליחה להדביק את מה שקורה. אחד הערכים החשובים זה מצוינות- חברתית, חינוכית קהילתית. בבית הספר המערכת מאוד דוגמתית, לא מצליחים להתייחס לשונות בין הילדים. בקורונה התחושה הזו הועצמה. מאכזב.
• יש תחושה שהמערכת עובדת על אדים, לעבוד מכוח האינרציה. המשבר של הקורונה חשף שאנחנו לא במקום טוב. ראיתי את זה גם על הילדים הפרטיים שלי, המערכת לא ידעה לייצר שום דבר לייחודיות שלהם (קושי חברתי או קושי לימודי- הכל מאוד מאוד סטנדרטי).
• מתייחסת למערכת הגיל הרך בקיבוץ. אחד האתגרים הוא כוח אדם, איך מביאים את הכוח האדם הטוב למערכת, איך לשמר אותו, איך המועצה יכולה לסייע, האם היא מעורבת בחצר הקיבוצית? אני חושבת שהיא צריכה להיות יותר בסיוע ובחיבורים. הקורונה הביאה את הקשיים שלה וזה הציף עד יותר את בעיית כוח האדם האיכותי בחינוך.
• יש לי ילדים בגיל הרך- מקבלים תמיכה במועצה (מלווה התפתחותית, יועצת פדגוגית, פסיכולוג) התקנים האלה בחסר, אין לאנשי המקצוע זמן לנשום וכדי להביא את כל המערכת קדימה אנחנו חייבים לסייע להם. להכניס עוד העשרה לגנים. תמיכה של המועצה בתקציבי החינוך ביישובים- יש מקום לשיפור.
• אם רוצים שיהיו פה אנשים איכותיים אין ספק שצריך לתת שכר נאות, היישוב לא יכול לעשות זאת בעצמו. חינוך זאת עבודה מאוד שוחקת.
• ההשקעה חייבת להיות גם ברמה של תקציבים, מעטפת שלמה שיודעת לטפח את צוותי החינוך, עם מסלולי העצמה. לשאוף למצוינות ברמה של הכוח אדם, וכן, המשמעויות הן גם כלכליות וחיבור בין כל המשאבים הקיימים כאן. אם שמים את החינוך במרכז אז חייבים להשקיע משאבים. גם הגדרה של מה זה אומר חינוך בלתי פורמלי.
• הגמישות והיצירתיות של החינוך החברתי הצילה אותנו בתקופת הקורונה, לצערי במערכות החינוך הפורמלי אנחנו לא רואים את זה. צריך לשמר את ההעשרה שיש בתוך המסגרות הפורמליות, להתאים לילדים השונים פעילויות שונות.
מאוד מאוד מפחדת מהמעבר של הילדה שלי לחטיבת הביניים, איך אני שולחת את הבת שלי למקום שנתפס בעיניי כלא בטוח . חייבים שהדברים יהיו שקופים יותר כי זה יוצר פחד גדול.
• נעשה פיילוט עם 'חריש', חבר'ה איכותיים שהמועצה לקחה תחת חסותה. ממש ממש אשמח אם יהיה פיילוט כזה גם בחינוך של הגיל הרך, שמי שמחנך את הילדים שלנו יהיה הכי איכותי. בא לי משהו כזה .
• מה שנכפה בקורונה, קבוצות קטנות, התגלה כדבר נפלא ולדעתי כדאי שנחשוב איך לשמר את חצאי הכיתות והכיתות הקטנות בתוך מערכות החינוך החברתיות. גם החצר הקיבוצית מושפעת ממדיניות הממשלה ולראות איך המועצה מסייעת במציאת מענים מותאמים לקהילות השונות.
• בחינוך החברתי יש חשיבה מחוץ לקופסה, והגישה הייתה לראות את הפרט בעיקר בתקופת הקורונה. מאתגר אבל יצא לטובה. המועצה צריכה לסייע בתחזוקת מבני החינוך החברתי והתאמתם למציאות. יש פער בין בית הספר לחינוך החברתי, אין קשר בין מערכות החינוך והמעבר חד מדי- צריך לחשוב איך מארגנים את המעברים טוב יותר, איך מייצרים קשר פרודוקטיבי עם בית הספר לטובת הילד.
• חיבור בין השכבות של החינוך החברתי, המדצים שמעבירים פעולות לשכבות הצעירות- זה חינוך משמעותי. לראות איך משכפלים את הדברים המוצלחים של החינוך החברתי בחינוך הפורמלי. משבחת מאוד את מה שקורה במילה.
• החיבור בין המערכות החברתיות למערכות הפורמליות- בין הקהילה לבית הספר -זה כל הסיפור.
• איגום משאבים מועצתי, לדבר במושגים הוליסטים. אין את רוח שער הנגב. חניכה וליווי של מורים ותיקים את המורים החדשים. כוח האדם הוא הדבר החשוב ביותר! מאוד מוטרד כהורה, ולא כמורה, מצבנו בתיכון לא טוב בכלל. משהו במערכת החינוך מתפורר לנגד עיננו.