מחדשים את הסיפור החינוכי – מפגש שיתוף צוותי יסודי
משתתפים
14 אנשי צוות : הנהלה (מנהלות וסגניות), יועצות, מחנכות, מורות מקצועיות
חלק א' – תפיסה חינוכית, זיכרון אישי כתלמידים, גאווה כאנשי חינוך ודמות הבוגר
• בית הספר הוא בית. יכולת להשפיע על החינוך מבפנים. מהמורים הם מהקהילה. יש יכולת לראות את הילד מינקות ועד יב' – כולל האזור הפורמלי והבלתי פורמלי.
• שייכות לקהילה. כשיש שייכות זה מוציא ממך את כל מה שאתה יכול.
• החיבור עם מערך החוגים והבלתי פורמלי. זה יוצר אצל הילדים התמדה, שאיפה למצוינות וילדים ערכיים יותר.
• המשאבים הרבים שהמועצה משקיעה בילדים וביצירת החוסן שלהם. לא משנה אם זה מצב בטחוני מתוח או שגרה – מיל"ה, חוסן, מענים מגוונים רבים. צוות שעובד כאן מתוך תחושה של נתינה, מסירות נפש. אין ערך לזמנים – עובדים ימים ולילות גם בסבבים מתוחים. זה
• גאווה באנשי החינוך בהיותם מובילי דרך ומשפיעים. דמות הבוגר – אדם ערכי סקרן פתוח, תורם לקהילה. תפיסה חינוכית –חינוך למצוינות אישית תוך קידום קשרי ביהס קהילה ולהיות פתוח לעולם ותמיד לחזור לפה. זיכרון אישי שלי כנערה – החיבור בין האדמה, המקום והחינוך (למדנו 5 שעות, עבדנו בחקלאות 3 שעות)– דבר לא מבטל את השני אלא להיפך – זה משפיע לחיוב על דמות הבוגר.
• כמחנכת אני יכולה לפרוח פה – ליזום ולהוביל, יש תמיכה והערכה רבה שאני מקבלת. דמות הבוגר - אהבת הארץ, התרומה לאחר – מאוד בולט בשער הנגב – גם בקיבוצים וגם בביהס. זה מאוד מתאים לתפיסה החינוכית – שואפת להגיע גם למצוינות לימודי אבל יותר מזה – מצוינות קהילתית וערכית. כאימא – אני רואה אצל הילדים שלי – התרומה שהם עושים שמובילה אותם אחכ לעשות שנת שירות ומכינה. זה הגיע מכאן – מהקיבוץ שלהם, מהביה"ס שלהם, מהמחנכות שלהם.
• אחד הזיכרונות החזקים שלי (ממועצה אזורית אחרת) בכיתה ד' המורה רצתה ללמד אותנו הנדסה ופשוט יצאנו כל הכיתה והלכנו קילומטר כדי ללמוד על מרחק. ועד היום אני זוכרת את זה ומה היה בדרך, והתייחסנו לצמחים , לבעלי חיים ולמקומות שעברנו. זה נשאר איתי עד היום. יש פה הרבה עשייה שהיא דרך הגוף והחוויה ולאו דווקא דרך ישיבה בכיתה.
• אני יכולה לשתף כמי שגדלה וצמחה פה בכל השלבים כולל במכללה. יש פה חיבור בין כל הגורמים בקהילה סביב החינוך וכל הגורמים של הילד לרווחת התלמיד. הראיה של האחר - זה מאוד חזק פה. החוסן – זה אחד הדברים הבולטים שהייתי רוצה לראות בדמות הבוגר –אם יש לך חוסן זה היכולת שלך להתמודד עם אתגרי החיים, להתקדם ולשאוף למצוינות.
• היכולת להשפיע ולהרגיש חלק משמעותי מהמערכת – זה משהו שלא מתאפשר לכל אחד. זו חוויה וזה משהו שנשאר עם הבוגר.
• הכשרת התלמיד לצמוח , ההתייחסות לגוף ולנפש ולהיות אזרח ישר איכפתי והגון ועשייה למען. כשתהיה הבנה בתוך הקהילה הקטנה לדברים האלו וכשהוא ייצא לחיים לשנת שירות ולצבא – הוא מוכן יותר לחיים.
• אמרו פה דברים בעיניי מאוד חזקים – אני גאה בדברים שנאמרו פה כמובילת מערכת. זה התייחס גם לשער הנגב אבל בהחלט גם לצוות המורים, לבתי הספר, למסגרות יש פה מערך שותפויות שתומכות בכל המערך הזה. כולם אנשי חינוך שפועלים בתוך סביבה שצריכה להיות להם מקום בטוח להיות בו ולפעול בו. אני רוצה להגיע לביה"ס כל יום ולהרגיש שהמקום הזה מאפשר לי לפעול ולחלום. אני גאה באנשי החינוך שמאפשרים חוסן לקהילה, אנשי החינוך לא תמיד מבינים את העוצמה של המקום שלהם בתוך הקהילה. תפקיד המורה הוא לאהוב, להכיל אבל לא לוותר לילד. לדעת לדחוף אותו. אני מאוד גאה בילדים ששמים בנו מבטחם. הם סומכים עלינו . אני מאוד גאה בקבוצת ההובלה המועצתית – החינוך החברתי, המתנס, מחלקת הספורט. שותפים שלנו – אנשים רציניים. אני מאמינה שכשאתה נותן אתה מקבל. מתוך שאתה ממלא אתה מתמלא, זה גם הקו המנחה של עידוד קבוצות הנהגה, חונכויות, העצמה. דמות הבוגר, תפיסה חינוכית .
• למתוח קו ולחבר בין כל הדברים שנאמרו כי אי אפשר לעשות את ההפרדה. אני מברכת על ההזדמנות לשמוע – אנחנו משתפים פעולה מתוך אג'נדה ומתוך ראיה חינוכית שחשובה לנו אבל הרבה זמן לא יצא לנו להסתכל מעבר למסכים – זה חשוב לעצור ולשמוע את התחושות. לי זה מאוד חשוב. זו הגאווה – בזה אני גאה – במה שאני שומעת שאנשים חשים פה וזה מה שחשוב לי מאוד. אנחנו עוסקים רבות במיהו דמות הבוגר הרצוי של בית הספר. אי אפשר להימנע מהמקום של חוסן שפגש אותנו עוד לפני הקורונה והבהיר לנו כמה הוא משמעותי – זה בסיס ללכל מה שאנחנו עושים פה – זה מקום מאוד ייחודי. אתה לא מרגיש לבד פה – יש הרבה דברים שקורים, הרבה ממשקים, הרבה אחריות נוספת, שיח – אתה לא מרגיש לבד. קהילתיות – מילה גדולה אבל פה זה מורכב כי יש קהילתיות בתוך שער הנגב אבל יש פה גם קהילת בית הספר. ויש את הקהילות ביישובים – זה אולי החיבור שחסר לנו. אנחנו מדברים על ילדים שהבנו כמה חשוב להסתכל מעבר לעצמך – לפתוח את העיניים, להסתכל בסביבה לראות מה חסר – איפה אתה יכול לתת. אחד הדברים שהכי מחזקים חוסן – זה מה אתה יכול לתת מעצמך.
חלק ב' – דיון (על בסיס נתונים – מצורפים בקישור)
• הראיה המשותפת היא סביב הבוגר כאדם ערכי, עצמאי ומעורב.
• נושאים נוספים שעולים : הנתינה לחברה ולמקום, אהבת הארץ, ראיית האחר, מצוינות.
• המציינות הפדגוגית תבוא אחרי הטיפול בבסיס הערכי וכתוצר שלו. אין צורך להוביל את זה כנושא בפני עצמו.
• חשוב שיהיה בסוף התהליך 'אבא ואימא' ברורים שיחברו בין כל המסגרות – פורמליות, בלתי פורמליות, יישובים. שיהיה טיפול אמיתי בכל הרצף.
• צריך לשלב בין הערכים/ אבני היסוד המשותפים לבין היכולת לשמור על עצמאות ומרחב של כל מסגרת להעניק לאותן אבני יסוד את הביטוי המתאים במסגרת הספציפית.
• התהליך חייב לכלול גם את מערכת החינוך העל יסודי.
• נושא החיבורים ושיתוף הפעולה הוא אחד הנושאים המשמעותיים בתהליך – בין המסגרות אך גם עם המסגרות הבלתי פורמליות והיישובים.
• החיבור בין המסגרות לא יכול להיות רק במסגרת שנת המעברים, צריך להיות בסיס משותף. רצף אמיתי.
• צריך לחשוב גם על נקודת הזמן של הבוגר בתום שירותו הצבאי – הכוונה וראיה של הצעירים שלפעמים יכולים לחוש אבודים.
• הנושא הפדגוגי 'קל יותר' לטיפול – יש מערכים וכלים, יש את משרד החינוך. הדגש צריך להיות הנושא הערכי והשותפויות סביב כל הגורמים השותפים לחינוך הילד.
• חשוב שהתהליך לא יהיה פתוח מדי, נדרש מיקוד. צריך לדעת 'לאן אנחנו הולכים'.